שווי הרכב ולא מחיר המחירון 

חי בן ציון רכש רכב חדש. מאז הרכישה הקפיד לבטח את רכבו משנה לשנה בביטוח מקיף בחברת הביטוח מגדל.

באחד הימים הרכב נגנב. מגדל שילמה לבן ציון תגמולי ביטוח המשקפים את שווי הרכב ביום הגניבה.

התגמולים ששולמו היו פחותים ממחיר המחירון. הדבר נבע מקילומטרז גבוה; עד לאירוע הגניבה, גמע הרכב מרחק נסיעה החורג מהנורמה שנקבעה במחירון.

בן ציון סבר כי מאחר ומגדל גבתה ממנו פרמיה על בסיס מחיר הרכב במחירון, עליה לשלם לו את שווי הרכב לפי המחירון, אפילו מחיר המחירון גבוה יותר משווי הרכב בפועל.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בנצרת. פסק הדיו נכתב על ידי השופט נסים ממן.

הפוליסה לביטוח רכב מקיף קובעת כי במקרה גניבה "תשלם החברה למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח..."

אין כל יסוד בפוליסה לגישה, הבהיר השופט ממן, כי את הביטוי "מלוא ערך הרכב" יש לפרש כמתייחס למחיר הנקוב במחירון. לא מצויין בפוליסה כל סכום היכול להיחשב כמבטא מראש סכום קצוב שיש לשלם למבוטח. הגישה הגורסת כי המדד לפיו משתלמים תגמולי הביטוח חייב להיות זהה למדד שעל פיו משתלמת הפרמיה, מושתתת על טעמים של צדק, מניעת קיפוח וכו' יותר מאשר על טעמים משפטיים.

מבלי להתעכב יתר על המידה על טענה זו, הוסיף השופט ממן, עקרונית לא צריך להיות פגם משפטי, או מוסרי בכך שהצדדים יסכימו כי הפרמיה תחושב לפי מדד אחד ותגמולי הביטוח יערכו לפי מדד אחר.

השופט ממן הוסיף:

"הרעיון הבסיסי לפיו תגמולי הביטוח ייקבעו על פי שווי המכונית ביום קרות מקרה הביטוח לא רק שהולם את עקרונות היסוד של דיני הביטוח אלא גם עשוי להיטיב עם אותם מבוטחים ששווי מכוניתם עלה ביום קרות מקרה הביטוח על השווי שהיה נקוב במחירון ביום הנפקת הפוליסה".